|
|
העיר הישראלית חדרה ממוקמת על חוף הים התיכון, ומשויכת למחוז חיפה. היא הוקמה בשנת 1891 על ידי אנשי העליה הראשונה, על שטחי אדמה של שלושים אלף דונמים שנקנו שנה לפני כן מאפנדי לבנוני נוצרי (סאלים חורי). נכון לאותם ימים היתה זו קניית הקרקע הגדולה ביותר שנעשתה בפלסטינה על ידי הציונים, אם כי הקרקע היתה גרועה וזרועת ביצות. הקונים היו חמישה שליחים של אגודות "חובבי ציון" מהערים ריגה, אלקוסט (קובנה) ווילנה במזרח אירופה, שבאו לרכוש שטחים בארץ ישראל בתיווכו של יהושע חנקין.
האדמה שנרכשה היתה כאמור אדמת ביצות, וחנקין (שזכה לכינוי "גואל אדמות העמק") התחייב לדאוג לייבושן של הביצות הללו. עד שיעשה זאת, כך הוחלט, יופקדו בידי זאב טיומקין הכסף ושטרי הבעלות על הקרקעות ("קושאנים"). חנקין מעל בתפקידו זה ואף תמרן את טיומקין, תוך ניצול חולשתו לנשים, לתת לו את הפיקדון. הרב משה מרדכי אפשטיין, ששימש כנציג האגודות הרוכשות, ניהל משא ומתן עם חנקין והצליח לחלץ מרשותו את רוב האדמות. המושבה החדשה נקראה "חדרה", מהמילה "אלחצרה" ("ירוקה") בשפה הערבית, שתיארה את עשבי הפרא שגדלו בביצות עליהן הוקמה ואת הנחל הירוק שזרם באזור. ראשוני המתיישבים גרו ב"חאן", מבנה שניצב בסמוך למקום בו נבנה מאוחר יותר בית הכנסת הגדול של חדרה.
כפי שמעידות המצבות בבית הקברות הישן בעיר, רבים מבין חמש-מאות וארבעים התושבים הראשונים מתו ממחלת המלריה. לאחר העברת הבעלות על הקרקע לידי חדרה החלו התושבים (שהיו, בראשית הדרך, עשר משפחות וארבעה שומרים בלבד) לעבד את האדמה ולייבש, בסיועו של הברון רוטשילד, את הביצות באזור. היחסים בינם לבין הבדואים, אשר רעו את הצאן בשדות החקלאיים של חדרה ולקחו לעצמם מהיבול, היו מתוחים, וארגון "השומר" נקרא להגן על השדות. סכסוכים אלה הסתיימו בסביבות 1930, בתקופה בה אוכלוסיית המושבה עמדה על אלפיים ושתיים נפשות, כולל ארבעים משפחות מתימן. כמה מחברי ארגון ניל"י התגוררו בחדרה, ביניהם גם אבשלום פיינברג (אשר אנדרטה לזכרו ניצבת כיום בכביש הדרומי לעיר). בתקופת מלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה מיחסו הרע של השלטון הטורקי, ומצבה השתפר עם תחילת המנדט הבריטי, בין השאר בזכות הקמת תחנת רכבת על קו תל-אביב – חיפה אשר תרמה רבות לפיתוח חדרה. בשנת 1937 הונהג חינוך חינם בכל בתי הספר בחדרה, למעט זה של ההסתדרות.
המושבה היתה נתונה להתקפות ערבים במסגרת מאורעות תרפ"א, תרפ"ט ותרצ"ו-תרצ"ט.
בשנת 1952 חדלה חדרה להיות מושבה וזכתה למעמד של עיר. שנה לאחר מכן הוקם בה (במימון משקיעים מארצות הברית, ישראל, אוסטרליה וברזיל) מפעל הנייר "נייר חדרה", הראשון בישראל, אשר מטרתו היתה למלא את כל צורכי המדינה בתחום מוצרי הנייר.
בחדרה חיים כיום כשמונים וחמישה אלף תושבים, כולל ביישובים שסופחו אליה במהלך השנים (כפר ברנדיס, חפציבה) ובשכונות החדשות שהוקמו סביב המושבה המקורית (שכונת ויצמן, שכונת ניסן, נווה חיים, בית אליעזר ועוד). בשנת 2001, לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-51.1% מאוכלוסיית חדרה היו נשים, 32.9% מהתושבים היו בני 19 ומטה, וקצב גידול האוכלוסיה היה 1.7% לשנה. כ-99.2% מתושבי חדרה היו יהודים, והאחרים מיעוטים לא ערביים.
|
