|
|
כאשר רכש יהושע חנקין, בשנת 1890, את האדמות עליהן תיבנה לעתיד העיר חדרה, ניצב בהן מבנה חקלאי ערבי ישן. מבנה זה היה עשוי אבני כורכר מסותתות, שמקורן בחורבות הסמוכות שבקיסריה, ומעריכים שנבנה בשליש האחרון של המאה ה-19. המתיישבים הראשונים שהגיעו למושבה החדשה לא קיבלו אישור להקמה של מבני קבע, ולא נותרה להם ברירה אלא לגור במבנה זה – החאן – עד לשנת 1896. גודלו של החאן היה כארבעים על שישים ואחד מטרים, והיו בו עשרים ושישה חדרים, עם דלתות הפונות לחצר פנימית גדולה וחלונות עם סורגים כלפי חוץ. החדרים חולקו לחברי ארבע האגודות שייסדו את המושבה, וחלקם הפכו למשרדים ציבוריים ולמגורים עבור בעלי תפקידים חשובים. כל חדר היה מעוטר בקשת פנימית, וקורות מעץ ארז הלבנון חיפו על המיפתחים בסגנון הנפוץ באותה תקופה, בשילוב צמחים מקומיים.
כאשר עברו התושבים לבתים משלהם, החאן המשיך לשמש למטרות ציבוריות – בית הבד, מחסנים, בית מלון, בית מרקחת, דירתו של השוחט ועוד. בשנת 1912 התגוררו בחאן משפחות שהגיעו מתימן, עד שנבנתה עבורם שכונת נחליאל, ובשנים 1925 עד 1948 שימש המבנה כתחנה של משטרת הרוכבים האנגלית.
החאן ננטש ונזנח עם הזמן, והשטח עליו עמד נבחר, בשנת 1933, לצורך הקמתו של בית הכנסת הגדול בזכות היותו אחת הנקודות הגבוהות ביותר בעיר. משימת תכנון המבנה הוטלה, בסיומה של תחרות, על האדריכלית יהודית שטולצר-סגל (1904-1990), אשתו של האדריכל אגון שטוצלר אשר עבדה עמו במשרד האדריכל המפורסם אוסקר קאופמן. התוכנית שלה התאפיינה בסגנון בינלאומי, שהיה מקובל מאד בארץ ישראל של אז, עם מספר תוספות ושינויים שהקדימו את זמנם והפכו את הבניין למקור לעניין ארכיטקטוני. המימון לבניין החדש הגיע מתרומות, וכן ממס מיוחד שהוטל על תושבי המושבה לצורך העניין. הבניה עצמה החלה בשנת 1936 ונמשכה ארבע שנים.
בית הכנסת נבנה כולו מבטון, ועם תחילת הקמתו הוחל גם בהריסה וסילוק של מבנה החאן הישן, אך העניין עורר התנגדות מצד תושבים שרצו לשמר את המבנה בשל ערכו ההיסטורי וההגנתי (הם העריכו שבמקרה של פרעות והתקפות ערביות, החאן ישמש מעין מבצר ומקלט עבור התושבים, ומבית הכנסת ניתן יהיה לנהל תצפיות וירי). בסופו של דבר המאבק הצליח ועבודות ההרס פסקו. בניין החאן שולב בחצר בית הכנסת, וחצי מהחדרים המקוריים שלו נותרו על תילם ושימשו למטרות שונות, ביניהן בית מדרש ומגורי אברכים. כעבור שנים נבחר החאן להוות משכן עבור המוזיאון לתולדות חדרה.
|
