|
|
ראשוני המתיישבים בחדרה סבלו קשות ממחלת המלריה, וכדי לייבש את הביצות בהן גדלו יתושי האנופלס נושאי המחלה הם החלו לטעת, בשנת 1895 ובסיועו של הברון אדמונד דה-רוטשילד, עצי אקליפטוס (שנחשבו באותה תקופה כ"צרכני" מים גדולים).
הסיבה להיווצרות הביצות באזור היא אדמת הכורכר (סלע רך שהתקשה בהשפעת מי הים והשמש). למעשה, רבות מהערים של מישור החוף בנויות על אחד משלושה רכסי כורכר שנמתחים מצפון לדרום. כל רכס כזה מקורו בגובהם של מי הים בתקופות פרהיסטוריות – ועד היום יכולים צוללנים לראות רכסים דומים גם מתחת לפני המים. מי הגשמים שמקורם בהרי השומרון מתנקזים מערבה אל הים התיכון, אך הרכסים בלמו אותם והם הצטברו בביצות עמוקות (הירקון, חדרה ופתח תקווה היו אזורי הביצות המפורסמים ביותר).
לרוע מזלם של המתיישבים, הסתבר שעל אף צמיחתו המהירה (עד עשרים מטרים בשש שנים), עץ האקליפטוס אינו צורך די מים כדי לייבש את הביצה, והפתרון נמצא לבסוף בחפירת תעלות ניקוז שהובילו לים ולנחל חדרה, וכן בהפעלת משאבות מים שהעבירו אותם לנחל אלכסנדר. עם זאת, הניסיון הכושל הוא זה שהוביל ליצירתו של יער חדרה.
בעבר כוסה האזור כולו, מנחל התנינים ועד לירקון, ביער גדול ("יער השרון") של עצים מסוג אלון התבור. בראשית המאה העשרים, ובעיקר בזמן מלחמת העולם הראשונה, נכרתו עצי היער לשימוש קטרי הקיטור הטורקיים.
בצדו המזרחי של היער עובר שביל עפר מסומן (צבעי לבן-כחול-כתום של שבילי ישראל) שמהווה מסלול לטיולים רגליים. בצד המערבי, סמוך לפסי הרכבת כקילומטר וחצי משם, נמצאת הבריכה העונתית סמר. בריכה זו מתמלאת מי גשם בחורף וגדלים בה צמחי מים רבים. מטיילים יכולים לרדת מהשביל ולחצות את היער הדליל כדי להגיע אליה. מי שיישאר במסלול וימשיך עוד כקילומטר יגיע לקצה היער ויטפס אל גבעה עטורה עצי אלון. מזרחית לגבעה ניצבת חממה נטושה לגידול פרחים, ומעבר לה בריכת עטא – בריכת היער. בריכה זו הינה השריד האחרון מביצות השרון. הנסיונות לנקזה בתקופת המנדט נכשלו, ובשנות החמישים והשישים נעשה בה שימוש לגידול דגים. אחרי מלחמת ששת הימים הובא למקום התאו (ג'מוס) מבקעת בית-צידה, באזור שפך הירדן לכנרת. כיום גדל בבריכה זו מגוון רחב של מיני צמחים (סוף, לוטוס הביצות, נוריות מים לבנות ועוד), עופות (ברכיות, שחפים, אנפות, אגמיות, טבלנים, מגלנים...) ושאר בעלי חיים.
בהמשך שביל העפר, כשבע-מאות מטרים לאחר פנייתו דרומה, קיים פיצול לשביל נוסף שמאלה (בעל סימון כחול). שביל זה מוביל לאזור חולי יותר. חול זה מגיע עם מימי הנילוס מרמות חבש, נסחף בים התיכון עד לחופי ישראל ונערם על ידי הרוחות לדיונות, עליהן אפשר לרוץ ולהתגלגל... באזורים אלה קיימת צמחיה מדברית אופיינית – שיחי רותם, עצי אשל וכדומה.
|
